מהי התרופה האולטימטיבית לכל מחלה?
אם הייתי שואל אתכם מהי התרופה האולטימטיבית, כזו שעוזרת במגוון גדול של מצבי חולי, בטוחה לשימוש וגם זולה באופן יחסי, רובכם הייתם עונים בוודאי שאני מתכוון לאקמול. חלקכם אולי הייתם חושבים שאני מתכוון דווקא לוויטמין סי. אולם לא לאף אחד מאלה התכוונתי, וספק אם מישהו מכם הקוראים היה יודע שכוונתי היא ליוד. כן, אותו מינרל שאנו מכירים כמחטא פצעים על העור.
בעבר השתמשו ביוד, בשימוש חיצוני ופנימי כאחד, כדי לטפל במצבים הרפואיים הבאים:
טרשת עורקים
עגבת
מיומות ברחם
הרעלת כספית, עופרת וארסן
פרוסטטה מוגדלת
קדחת
ברונכיטיס
השמנת יתר
דיכאון
כאבי חזה
אקזמה
מלריה
שחלות פוליציסטיות
ראומטיזם
דלקת שקדים
שיעול
סוכרת
לחץ דם
נשירת שיער
פיברומיאלגיה
עייפות
ערפול מוחי
עור יבש
אלרגיה
בעיות חניכיים
פסוריאזיס
ועוד.
אפשר לראות שמגוון המצבים הרפואיים כאן גדול מאוד. כמו כן רוב התופעות שונות אחת מהשנייה ואין ביניהן קשר. למרות זאת הטיפול נעשה באופן דומה. חשוב להבין גם שאם יוד עוזר לריפוי כל אלה המשמעות היא שחוסר יוד בגוף יכול לגרום להופעה של מצבים רפואיים אלו.
השימוש ביוד בעבר
ישנם עדויות עתיקות מאוד על שימוש ביוד לרפואה. היוד מופיע בספרי הדרכה רפואיים של תרבויות עתיקות לפני 3000 שנה ואף מוקדם מכך. בעבר היוד מוצה מאצות ובשנת 1811 היוד התגלה ובודד כחומר בפני עצמו. מאז השימוש ביוד התפשט באופן ויראלי ברחבי העולם . הצייר הנודע ואן גוך, שחלה בעגבת כתב מכתב לאחיו ובו הוא מספר לו עד כמה היוד שיפר את מצבו. רופאים המליצו לנשים עם ציסטות בחזה למרוח עליו יוד כדי להעלים את הציסטות וחלקם אף הזריק יוד לחזה של מטופלות על מנת להעלים את הציסטות. בתחילת המאה ה20 התחילו להוסיף יוד למלח שולחן בארצות הברית, וזה לבדו גרם להפחתת הבעיות בבלוטת התריס באוכלוסייה באופן משמעותי. באחד הכפרים בסין התחילו להכניס יוד באופן קבוע למי הנהר המקומי ששמשו גם כמי השתיה של התושבים, גם להשקיה וגם כמי השתיה של חיות המשק. לאחר שנה מתחילת הפרויקט תמותת התינוקות ירדה בחצי, הגובה הממוצע של בני ה5 בכפר עלה בעשרה ס"מ ומנת המשכל הממוצעת של הילדים שנולדו לאחר תחילת הפרויקט עלתה ב16 נקודות .
אז מה קרה מאז ועד היום? למה אנחנו כמעט לא משתמשים כיום ביוד?
אחרי מלחמת העולם השנייה, הומצא הפניצילין שהחליף את היוד בטיפול בזיהומים והוריד מעט את הקף השימוש ביוד, אולם הסיבה ל"יודופוביה" ששוררת כיום בקרב הרופאים היא מאמר שכתבו שני מדענים בשם יאן וולף וישראל צ'ייקוב בשנת 1948. במאמר הם טענו שמחקר שהם עשו על חולדות הראה שכמות גדולה של יוד יכולה לעצור או להאט את פעילות בלוטת התריס. המאמר התפשט כמו אש בשדה קוצים אצל הרופאים באותה תקופה ומסקנותיו אף נכנסו לספרי לימוד הרפואה של אותו זמן תחת השם "אפקט וולף-צ'ייקוב". וולף, שעבר בינתיים לעבוד במכון הלאומי לבריאות בארה"ב, עזר להשערה שלו ושל צ'ייקוב לקבל גושפנקא חזקה יותר. עקב כך פסק היוד מלשמש כתרופה אוניברסלית לכל מחלה והרופאים פתחו פחד משימוש ביוד במינונים גבוהים.
כיום קצובת היוד היומית המומלצת למבוגר היא 150 מיקרוגרם כאשר לנשים הרות או מניקות ההמלצה היא לצרוך 290 מק"ג. יש לציין שיפנים שאוכלים תזונה יפנית מסורתית שמשלבת כמות גדולה של אצות צורכים כ13 מיליגרם יוד ביום, כלומר פי 85 בערך מהקצובה היומית המומלצת. שיעור הנשים החולות בסרטן איברי הרבייה (שד, רחם ושחלות) ושיעור החולים בבעיות שונות הקשורות לבלוטת התריס ביפן הוא הנמוך ביותר בעולם המערבי.
גבירותי ורבותי, המהפך!
בשנת 2000 ד"ר גיא אברהם שהוטרד מהסתירה בין אפקט וולף צ'ייקוב ובין נתוני העבר שהראו הצלחה יפה מאוד של ריפוי מחלות על ידי מתן יוד במינונם גבוהים, החליט לחקור את הנושא. ביחד עם ד"ר ג'ורג' פלצ'ס ועם ד"ר דייויד בראונשטיין הוא הקים פרויקט מחקר שבמסגרתו הם טיפלו באלפי מטופלים בעזרת מינונים גבוהים של יוד בהצלחה מרובה. הפרויקט הזה יקרא לימים בשם "פרויקט היוד". במסגרת הפרויקט גיבשו השלושה פרוטוקול לתיסוף יוד במינונים גבוהים, עד 50 מיליגרם ליום, שכולל גם כמה תוספים נלווים(אפרט על כך בהמשך). בשנת 2005 , ד"ר אברהם כתב מאמר שמסביר את הטעויות בהשערת וולף וצ'ייקוב ואת הסיבות שבגללם הם הגיעו למסקנה המוטעית שעודף יוד יכול לפגוע בבלוטת התריס. באותה שנה דר פלצ'ס הציג את מסקנות המחקר שלהם בוועידה לחקר הסרטן בלוס אנג'לס ושנה לאחר מכן ד"ר בראונשטיין פרסם ספר בנושא היוד שמסכם את הפרויקט המשותף. בספרו כותב ד"ר בראונשטיין שהם עשו בדיקת רמות יוד בגוף לכ6000 מטופלים ול96% מהנבדקים נמצאו רמות יוד נמוכות מידי. פרויקט היוד התחיל לקבל תהודה, ומאז ואילך פרוטוקול תיסוף היוד נוסה בהצלחה על ידי עשרות אלפי משתמשים ברחבי העולם בהצלחה מרובה, וגרם לאותם אנשים להירפא ממגוון גדול של מחלות ותסמינים ולשפר דרמטית את איכות חייהם.
אז למה דוקא יוד?
בנקודה זו של המאמר אתם (אולי) שואלים את עצמכם למה דווקא יוד, ולמה במינונים כל כך גבוהים?
אולי אם החבר'ה מפרויקט היוד היו בודקים כמות של מינרלים אחרים בגוף גם בהם היה מתגלה חוסר אקוטי אצל רוב האוכלוסיה? מה עם אבץ, מגנזיום, כרום, מולבידיום ועוד עשרות מינרלים שהגוף שלנו צריך? למה דוקא יוד?
אז ככה: בטבלה המחזורית שמוצגת כאן אפשר לראות את היוד, שמיוצג על ידי האות I ועל ידי המספר האטומי 53. כל האטומים בטור של היוד , שצבועים בצבע צהוב הם ממשפחת ההלוגנים. חלקם נדירים מאוד בטבע, אולם שלושה מהם אנחנו מכירים היטב - כלור, ברום ופלואור. בגלל המבנה הדומה של כל ההלוגנים הם מתחרים בגוף על אותם קולטנים. כלומר חשיפה גדולה יותר לכלור, ברום ופלואור תמנע מהיוד להיספג בגוף ולכן תפחית את כמות היוד בגופינו.
בבדיקות שעשה המרכז הלאומי לבריאות בארה"ב הוא מצא שכמות הפרשת היוד בשתן של האדם הממוצע בשנים 1971-1974 היתה גבוהה פי שתיים מאשר זו שבשנת 2000. בדרך כלל, ככל שרמת החומר בשתן גבוהה יותר הדבר מעיד על כך שרמתו בגוף גבוהה יותר. כלומר רמת היוד הממוצעת באוכלוסייה ירדה באופן משמעותי מתחילת שנות ה70 של המאה הקודמת ועד שנת 2000. למה?
עד תחילת שנות ה70 המאפיות היו מוסיפות תרכובת של יוד ואשלגן למאפים כמשפר אפיה. פרוסת לחם הכילה בממוצע כ150 מק"ג יוד(שזו הקצובה היומית המומלצת כיום!). רוב האוכלוסיה, שאוכלת כמה פרוסות לחם ביום, היתה מקבלת כמות יפה של יוד. אולם באמצע שנות ה70, כנראה בגלל אפקט וולף – צ'ייקוב, הוצא משפר האפייה הזה משימוש מסחרי והוחלף ב... משפר אפיה שמכיל ברום. אמנם באותו זמן היה נהוג להוסיף יוד למלח שולחן, אולם ספיגת יוד ממלח שולחן היא מועטה ואינה יכולה לספק את כמות היוד שאנו צריכים.
בנוסף, הברום נמצא כמעט בכל דבר מסביבנו. בין היתר הוא נמצא בדלק,בצבעים , בקוסמטיקה, בחומרי הדברה, בתעשיית התרופות, במוצרי הדברה וחיטוי הקרקע בחקלאות וכן במוצרים למניעת התלקחות. המשמעות היא שככל הנראה המזרן שאתם ישנים עליו מכיל ברום כיוון שיש בו חומר מעכב בעירה. למעשה הטענה העיקרית לצורך גבוה כל כך ביוד היא ריבוי ברום מסביבנו, שנמצא בכל מקום.
כלור נמצא במי השתייה שלנו ותפקידו הוא להרוג את החיידקים במים (זאת הסיבה שהרתחת מים לא תורמת להרג החיידקים כיוון שהכלור דאג לעשות זאת קודם...) לכן, מי ששותה מי ברז, או לחילופין שוחה בבריכה באופן קבוע גורם לגופו לספוג כלור על חשבון יוד. רק אציין שכלור הוא חומר נחוץ לגוף האדם ונמצא בעיקר בנוזל החוץ תאי שלנו, אולם בתרכובת שונה מזאת שנמצאת בבריכה או במי השתייה.
פלואור היה בעבר באופן סדיר במי השתייה שלנו והוצא מהם כאשר יעל גרמן היתה שרת הבריאות. בעת כתיבת שורות אילו יש דיונים בבג"ץ האם להחזיר אותו בחזרה למי השתייה או לא. בנוסף, רוב משחות השיניים מכילות פלואוריד.
לסיכום: הצריכה הנמוכה של יוד כיום בשילוב חומרים הלוגנים שנמצאים בסביבתנו גורמת לגוף מחסור חמור ביוד ומכאן עולה הצורך לתיסוף יוד במינון גבוה.
כפועל יוצא, תיסוף יוד במינונים גבוהים "דוחף" החוצה את החומרים ההלוגנים האחרים ומוריד את רמתם בגוף. הדבר יכול לגרום לתופעות לוואי ולכן כאשר עושים תיסוף יוד מסיבי כדאי להתייעץ קודם עם מטפל שיש לו ניסיון בכך.
תפקיד היוד בגוף
אנחנו נוטים לקשר את היוד לבלוטת התריס ולתפקוד התקין שלה, אולם היוד אינו משמש תפקיד רק בבלוטת התריס כי אם בעוד הרבה איברים בגוף.
אחד השימושים העיקריים שלו היוד הוא באיברי המין שלנו - רחם, שדיים, שחלות וערמונית. לאור זאת, נשים צריכות כמות גבוהה יותר של יוד בגוף.
כפי שכתבתי במאמר המקיף על בלוטת התריס כ90% מהסובלים מבעיות בבלוטת התריס הן נשים. אחת הסיבות לכך היא שאסטרוגן מעכב ספיגה של יוד בגוף, והסיבה השניה היא שהיוד נדרש גם באיברי המין הנשים יותר מאשר אצל גברים ובלוטת התריס צריכה "להתחלק" ביוד עם האיברים הללו. אחד הסימנים לחוסר ביוד הוא ציסטות באברי המין וכן שחלות פוליציסטיות ושדיים פיברוציסטים, ולכן נשים שסובלות מהתופעות הללו צריכות לתת את הדעת על רמת היוד בגופן. היוד גם מגן מפני סרטן באיברי הרבייה. על פי עדותו של ד"ר בראונשטיין הוא בדק כ1000 מטופלים בבדיקת נוכחות ברום בגוף ורמת הברום אצל נשים חולות בסרטן השד היתה גבוהה ב60% בממוצע מאשר הרמה אצל השאר. כאמור תיסוף של יוד יוריד במקביל את רמות הברום בגוף.
נשים בגיל הפריון, ובמיוחד אילו שמתכננות היריון חייבות לדאוג לרמה מספקת של יוד בגופן לפני תחילת ההריון. היוד חיוני להתפתחות העובר וחוסר של יוד אצל האמא בתחילת ההריון יכול לגרום לפיגור שכלי, אוטיזם וקרטיניזם (תסמונת הכוללת ננסות, פיגור שכלי ותווי פנים גסים, עקב מחסור מלידה בייצור הורמון בלוטת התריס) כאשר יש חוסר חמור ביוד. חוסר קל יותר ביוד יכול לגרום לבעיות קשב וריכוז או ירידה בIQ אצל הרך הנולד. אישה שמגיעה כיום לרופא המשפחה לשם תכנון הריון תתבקש לעמוד בסטנדרטים מחמירים יותר של תפקוד בלוטת התריס, ביחס לשאר האוכלוסייה ( TSH שאינו גבוה מ2 לעומת 4.5 לערך שהוא הגבול העליון על פי קופות החולים). בנוסף, עקב צריכת היוד הרבה של איברי המין, כמות נמוכה של יוד בגוף יכולה לגרום לעקרות אצל נשים וגברים כאחד ולא פעם תיסוף יוד פותר את הבעיה.
היוד נמצא בכמות רבה גם בעור, ולכן חוסר ביוד יכול לגרום לעור יבש ולהזעה לא מספקת. בנוסף, היוד נמצא בכמות גדולה גם בשרירים ולכן חוסר של יוד יכול להביא להחלשות שרירים. במאמר על בלוטת התריס הסברתי שפיברומיאלגיה (תסמונת העייפות הכרונית) יכולה להיגרם עקב תת פעילות של בלוטת התריס. תיסוף יוד יפתור בבת אחת את שתי הבעיות כיוון שהוא ישפר גם את תפקוד בלוטת התריס וגם יעלה את כמות היוד בשרירים ועקב כך ייעלמו כאבי השרירים.
היוד נמצא בעוד הרבה איברים, בניהם הקיבה, בלוטות הרוק, העצמות, כליות, טחול, מעיים ועוד.
האם אני אלרגי ליוד?
אני שומע מהרבה אנשים שהם אלרגיים ליוד, הם גילו זאת כאשר עברו בדיקה רפואית שמצריכה הזרקה או שתיה של חומר ניגוד שמכיל יוד. אולם ככל הנראה הם אינם אלרגיים ליוד אלא לאחד החומרים הנלווים שנמצאים בחומר הניגוד. במקרים כאלו אפשר ליתר בטחון להתחיל תיסוף יוד במינון נמוך למשך כמה ימים ולאחר שמוודאים שאכן אין בעיה עם היוד אפשר לעבור לתיסוף במינונים גבוהים יותר. אלרגיה אמיתית ליוד היא נדירה ביותר, אם אכלתם פעם טונה, סלמון או סושי ולא קיבלתם תגובה אלרגית אתם ככל הנראה לא רגישים ליוד.
באיזה תוסף יוד להשתמש?
היוד כתוסף מגיע בשני סוגי תרכובות. האחת היא צמד של 2 אטומי יוד (I2) והשניה היא תרכובת של אשלגן ויוד(KI). חלק מהאיברים בגוף מסתדרים טוב עם שתי הצורות – הטחול, הכליות, הדם והמעיים. אולם יש איברים בגוף שמעדיפים דווקא את אחת משתי הצורות הללו והיא נספגת בהם טוב יותר. השרירים, רקמות השומן, הקיבה ואברי הרביה (שדיים, שחלות וערמונית) מעדיפים (I2) , ולעומתם העור, בלוטת התריס והריאות מעדיפים דווקא (KI). לכן חשוב לקחת תוסף שמכיל את שני הסוגים.
הרופא הצרפתי ז'אן לוגול (1786–1851) פיתח תמיסה שמכילה את שני הסוגים הללו והיא נקראת "תמיסת לוגול" .התמיסה קיימת בריכוזים שונים, ככל שהריכוז גבוה יותר כל טיפה מהתמיסה מכילה כמות גדולה יותר של יוד ולכן חשוב לשים לב לריכוז התמיסה שקנינו על מנת לדעת כמה מ"ג יוד מכילה כל טיפה ובהתאם לצרוך את כמות הטיפות הנדרשת.
בעקבות פרויקט היוד פיתחה חברת אופטימוקס (Optimox) טבליות שנקראות Iodoral, המקבילות בתכולתן לתמיסה ואפשר לצרוך את היוד גם בצורת טבליות ולא רק בטיפות. היתרון של הטבליות על פני הטיפות הוא שהן מכילות מינון מדויק, בניגוד לטיפות שבאופן טבעי יכול להיות הבדל מסוים בכמות היוד בין טיפה לטיפה. בנוסף, הטיפות הן מאוד לא טעימות ולחלק מהאנשים גורמות גירוי מקומי בזמן בליעתן, בניגוד לטבליות.
אני לא ממליץ לקחת תוסף יוד המבוסס על אצות כיוון שהאצות מזוהמות במתכות כבדות מהים ולקיחה יומיומית של תוסף כזה עלולה לגרום לצבירה של מכות כבדות בגוף. בנוסף, כמות היוד בכל טבליה כזו הוא אפסי ביחס לתוספים האחרים.
אנקדוטה מעניינת: אנשים הגרים בסמוך לכור גרעיני נמצאים בסכנה כאשר יש דליפה רדיואקטיבית מהכור. אחד החומרים העלולים להיפלט מהכור הוא יוד רדיואקטיבי. היוד הרדיוקאטיבי יכול להיכנס למחזור הדם ולפגוע בבלוטת התריס. ממשלת ישראל חילקה לתושבים הגרים קרוב לכור טבליות לוגול. אם תהיה דליפה רדיואקטיבית מהכור, התושבים יקבלו הנחיה לבלוע את הטבליות. נטילת הטבליות תגרום לכך שבלוטת התריס תהיה רוויה ביוד וזה ימנע ממנה לקלוט את היוד הרדיואקטיבי ולהיפגע.
פרוטוקול תיסוף יוד
פרוטוקול תיסוף היוד כולל עוד כמה תוספים נלווים מעבר ליוד שמיד אפרט.
על פי המלצת מקימי פרויקט היוד אין לקחת יוד במינון גבוה ללא לקיחת התוספים הנלווים במקביל, ובמיוחד סלניום.
תיסוף יוד כאשר יש רמה נמוכה מידי של סלניום בגוף יכול לגרום לנזקים בבלוטת התריס.
מעבר לכך, במקרים של בעיה ידועה בבלוטת התריס, ובמיוחד בעיה על רקע אוטואימוני (כגון השימוטו או גרייבס) כאשר הגוף פיתח נוגדנים לבלוטה, אזי כיוון שהיוד גורם לבלוטת התריס לעבוד טוב יותר, תיסוף יוד עלול "להוסיף שמן למדורה" ולגרום לגוף ליצר יותר נוגדנים לבלוטה. במקרה הזה האסטרטגיה היא קודם כל להוריד את רמת הנוגדנים לטווח התקין על ידי תזונה נכונה עם דגשים מיוחדים למצב, אורח חיים בריא ותיסוף סלניום בלבד, ללא יוד, למשך כמה שבועות. לאחר שהנוגדנים יורדים לרמה תקינה אפשר להתחיל לתסף יוד בזהירות ובמינון נמוך ולבדוק שאין עליה מחודשת של הנוגדנים.
כאמור, הסלניום נחוץ לייצור תקין של הורמוני התריס ולמניעה והפחתה של נוגדנים לבלוטה, במקרה של מחלות אוטואימוניות שקשורות לבלוטת התריס (השימוטו וגרייבס). המינון המומלץ הוא 200-400 מיקרוגרם ביום. עדיף לקנות סלניום שמצוין עליו בפירוש שהוא ללא שמרים. הסלניום צריך להיות מסוג סלנומתיונין. סלניום במינון גבוה יכול לגרום לתופעות לוואי, לכן אין לצרוך תוסף סלניום במינון העולה על 400 מק"ג ביום.
בנוסף לסלניום, אלו שאר התוספים המומלצים ללקיחה במהלך תיסוף היוד.
מגנזיום:
המגנזיום חשוב לפעילות תקינה של מאות אנזימים בגוף, ולכן חשוב לספק אותו בכמות מספקת בזמן תהליך העמסת היוד על מנת שהתהליך יצליח. המינון המומלץ הוא 400 מ"ג ביום
B2 ו B3:
ויטמינים אלו יעילים במיוחד כאשר המטופל מרגיש עייפות, כיוון שהם עוזר לייצר אנרגיה בתאים. בנוסף, הם מומלצים כאשר יש בעיה אוטואימונית בבלוטת התריס. חברת Optimox שמיצרת את טבליות היוד, מיצרת גם תוסף שנקרא ATP CoFactors שמכיל את שני הויטמינים הללו במינון הנדרש. המינון המומלץ הוא 1-2 טבליות כאלו ביום.
ויטמין C:
ויטמין C עוזר להקל על תהליך הדיטוקסיפיקציה (טיהור הרעלים ותופעות הלוואי הנלוות), וגם עוזר לקליטה יותר טובה של יוד בגוף. המינון המומלץ הוא 2000-5000 מיליגרם ביום. כאשר לוקחים ויטמין C חומצי הוא עלול לגרום לשלשול במינונים גבוהים. מומלץ לפזר את נטילתו על פני כל היום, ואם הוא גורם לשלשול אז להוריד מינון. ויטמין C לא חומצי אינו גורם לשלשול. אם לוקחים יוד בטיפות, צריך להרחיק את נטילת היוד מנטילת הויטמין C. אם היוד נלקח בכדורים, אין צורך להרחיקו מהויטמין C.
מלח לא מעובד (אטלנטי\ הימלאיה\ קלטי):
המלח תומך בבלוטת האדרנל, שכידוע קשורה בקשר הדוק לבלוטת התריס, וגם נקשר לברום וגורם לו לצאת החוצה מהגוף. המינון הוא חצי כפית של מלח לא מעובד מומס בכוס מים פעם ביום.
על פי המלצת מקימי פרויקט היוד יש לקחת את התוספים הנלווים ללא היוד במשך כשבועיים ורק אז להוסיף את היוד. ההוספה נעשית בהדרגה עד הגעה ל50 מ" ג ביום. תיסוף היוד לוקח בממוצע כחצי שנה עד שמגיעים לרמת יוד מספקת בגוף. לאחר מכן אפשר להזמין בדיקה מחו"ל שבודקת את רמת היוד בגוף ולהוריד מינון על פי התוצאות , או על פי הרגשה אישית ופתרון הבעיות הבריאותיות שלשמן התכנסנו.
תופעות לוואי בעת תיסוף יוד
כפי שהסברתי למעלה, תיסוף יוד "דוחף החוצה" מהרקמות את הברום והפלואור, וגם מתכות כבדות. לכן כחלק מתהליך התיסוף עלולות להיות תופעות לוואי.
תופעות הניקוי עלולות להתבטא בכאבי ראש, עייפות, ערפול מוחי, אקנה, שלשול, פריחה, דכאון, אי שקט, פה יבש, טעם מתכתי ועוד.
ישנן שתי דרכים עיקריות להתמודד עם תופעות ניקוי, הראשונה היא הפסקה של 48 שעות בתיסוף יוד, תוך כדי המשך לקיחת התוספים הנלווים. ההפסקה בתיסוף היוד תעצור את יציאת הרעלים החוצה מהרקמות, ותיתן לגוף אפשרות לפנות בנחת את כל הרעלים שהשתחררו בינתיים.
האפשרות השנייה היא העמסת מלח. פרוטוקול העמסת מלח מבוסס על כך שהכלור במלח מסייע להוציא את הברום מהגוף. על פי הפרוטוקול יש לשתות חצי כוס מים חמימים עם חצי כפית מלח לא מעובד (אטלנטי\הימלאיה\קלטי) מומס בתוכם, ומיד אח"כ לשתות עוד כוס וחצי של מים. יש לחזור על פעולה זו כל חצי שעה עד 45 דקות עד שמתחילים לתת שתן בכמויות גדולות. השתן אמור להוציא הרבה ברום מהגוף, ולכן להקל על תסמיני ניקוי הרעלים.
לסיכום:
יוד הוא אחד המינרלים שחסרים כמעט לכל אחד מאיתנו. אם אתם סובלים מאחת או יותר מהתופעות שפירטתי בתחילת המאמר, תנו על כך את הדעת ובשקלו אפשרות של תיסוף יוד. אני ממליץ להתייעץ עם מטפל שמומחה בעניין ולא לעשות זאת על דעת עצמכם.
מקורות לקריאה נוספת
הרוב המוחלט של החומר בנושא הוא באנגלית. הנה כמה מקורות מומלצים לקריאה (שעליהם ביססתי את המאמר).
1)הספר של ד"ר דיויד בראונשטיין
Iodine : Why You Need It, Why You Can't Live Without It
ניתן לרכוש אותו מאמזון בקישור הזה
2) הספר של לין פארו
The Iodine Crisis
ניתן לרכוש אותו מאמזון בקישור הזה
לין פארו ריפאה את עצמה מסרטן השד ומעוד שלל תסמינים באמצעות תיסוף יוד . לין חקרה לעומק את הנושא ונחשבת בר סמכא בתחום. מעבר לספר היא הקימה אתר אינטרנט שנקרא
האתר מכיל המון חומר בנושא היוד ובטיפול ומניעת סרטן השד על ידי שימוש ביוד.
3)לחברת Optimox, שמייצרת את טבליות היוד יש דף באתר שלהם שמרכז את המחקרים שמקימי פרויקט היוד פרסמו. הנה הכתובת שלו: http://www.optimox.com/iodine-research
4) סדרת מאמרים מעמיקה על היוד בעברית שנקראת "יוד – המינרל שחזר מן הכפור" אפשר למצוא כאן
5) סדרת מאמרים מעמיקה על היוד בעברית שנקראת "יוד – התרופה הדחויה" אפשר למצוא כאן
6) אם לא קראתם עדיין את המאמר שלי על בלוטת התריס, זה הזמן לעשות זאת(גם אם אין לכם בעיות בבלוטה). הוא קשור באופן הדוק למאמר הזה וישלים לכם את התמונה המלאה. אם יש לכם בעיות בבלוטת התריס המאמר הוא חובה בשבילכם. הנה הקישור למאמר.
הבהרה חשובה (Disclaimer) :
אין לראות במאמר הזה ייעוץ רפואי או תזונתי כלשהוא. מטרת המאמר היא לחשוף אתכם הקוראים למידע. אני ממליץ לכם באופן חד משמעי לא לתסף יוד באופן עצמאי מבלי ללמוד את הנושא לעומק, או לחילופין להתייעץ עם מטפל שמתמחה בתהליך. התהליך לא תמיד פשוט וכולל ניואנסים שונים על פי המצב הבריאותי של המטופל, ולכן תיסוף בצורה לא אחראית עלול לגרום לנזק בריאותי.
רוצים לשפר את בריאותכם ולהגמל מכדורים? זה אפשרי!