הכל על בלוטת התריס

 

בלוטת התריס היא ה"רמטכל" של גופינו.

היא זאת שאחראית על קצב חילוף החומרים שלנו, ולכן יש לה השפעה על היכולת שלנו להגיע למשקל תקין. היאקובעת במידה רבה האם נרגיש עייפים או מלאי מרץ, אם נהיה בריאים או חולים, אם נסבול מקור או מחום, ועוד.

 

בעיה בתפקוד בלוטת התריס יכולה לגרום לשלל בעיות ותסמינים, אפרט את הבולטים שבהם:

-עייפות או חולשה

-עליה במשקל או קושי לרדת במשקל

-כאבי שרירים

-נשירת שיער ושיער יבש

-אגירת נוזלים

-תסמונת קדם וסתית

-בעיות שינה

-מיגרנות

-קשיי ריכוז

 -עצירות

 

בעיות בבלוטה נחלקות לתת פעילות וליתר פעילות.

מעל 90% מהבעיות בבלוטה הן בעיות של תת פעילות.

כמו כן מעל 90% מהסובלים מבעיה בבלוטה הן נשים.

לכן במאמר הזה אתייחס בעיקר לתת פעילות של  הבלוטה, ואפנה לקוראות בלשון נקבה. J

הבעיה העיקרית בתפקוד לקוי של בלוטת התריס

הוא אבחון לקוי של המערכת הרפואית שנובעת בעיקר מ"חסכון" בבדיקות.

 

על מנת להבין טוב יותר על מה אני מדבר אני מבקש להסביר את מנגנון הפעילות של הבלוטה ואת הסיבות לשיבוש בפעילות שלה.

אעשה זאת באופן הכי תמציתי וברור כדי לא להכניס את הקוראות לעודף מידע,

אך אסביר זאת בצורה הכי טובה על מנת שתבינו איפה הבעיה ואיך לטפל בה.

אז ככה, התפקיד של בלוטת התריס שלנו הוא לייצר את הורמוני התריס שנקראים בשפה המקצועית T4

בלוטת התריס שלנו לא תמיד יודעת איזו כמות של T4 היא צריכה ליצר,

לכן יש בלוטה אחרת, שנקראת בלוטת יותרת המוח, שיודעת כמה הורמונים בלוטת התריס צריכה לייצר, ואחראית להעביר לה את המידע.

בלוטת יותרת המוח מייצרת הורמון שנקרא TSH,

שולחת אותו לבלוטת התריס, וההורמון הזה "מגרה" את בלוטת התריס לייצר T4.

TSH  הם ראשי תיבות של Thyroid Stimulating Hormone ,

כלומר "הורמון מגרה בלוטת התריס".

את רמת הTSH בדם ניתן לבדוק בבדיקות דם פשוטה.

למעשה, ככל שרמת הTSH  בדם גבוהה, המסקנה היא שבלוטת התריס שלנו "עצלנית" יותר

ולכן בלוטת יותרת המוח צריכה ליצר יותר TSH כדי "לגרות" את בלוטת התריס לייצר T4 .

בדיקת TSH  היא הבדיקה הראשונה שרופא המשפחה יתן לכן לעשות אם יש חשש לתת פעילות של הבלוטה.

הבעיה היא שלפעמים בדיקת הTSH  יוצאת תקינה, למרות שיש בעיה בבלוטה,

אולם הרופא מסרב לתת עוד בדיקות שתעזור למצוא את הבעיה בטענה

ש"אם הTSH תקין, זאת אומרת שאין בעיה". זו אמירה לא נכונה, וכבר אסביר מדוע.

 

השלב הבא, לאחר שבלוטת התריס יצרה את ההורמון T4  

הוא להפוך את ההורמון לצורתו הפעילה. אסביר במה מדובר.

חומרים רבים בגוף מאוחסנים בצורתם הלא פעילה.

זו צורה שבה הגוף "שומר" אותם במחסנים שלו.

כאשר הגוף צריך להשתמש בחומר, הוא שולף אותו מהמחסן,

ממיר אותו לצורה הפעילה ואז משתמש בו.

אפשר להקביל את זה לאחסון אוכל. אנחנו קונים כמה תפוזים מהסופר,

הם נמצאים בצורתם הלא פעילה, כלומר שמורים בתוך הקליפה.

במצב הזה אי אפשר להשתמש בהם (כלומר לאכול אותם).

כדי להשתמש בתפוזים, צריך להעביר אותם לצורה הפעילה שלהם,

כלומר לקלף להם את הקליפה, ורק אחרי קילוף הקליפה הם מוכנים לשימוש.

מובן שכשהבאנו את התפוזים מהסופר, נניח אותם בקערה כאשר הם לא מקולפים,

ונקלף רק לפני האכילה.

לא נקלף את כל התפוזים ורק אז נניח אותם בקערה כיוון שהם יתקלקלו מהר מאוד.

באותו אופן, בלוטת התריס שלנו מייצרת את ההורמון T4 , שהיא הצורה הלא פעילה של ההורמון. כדי להשתמש בהורמוני התריס, צריך להפוך אותם לצורה הפעילה שנקראת T3

T3 הוא ההורמון הפעיל שלמעשה מבצע בתאים את כל התפקידים המיוחסים לבלוטת התריס.

בשורה התחתונה: כדי שנרגיש טוב אנחנו צריכים מספיק הורמוני T3  בגוף.

 

כפי שראינו יש כמה תחנות עד שנוצר T3  ובכל תחנה משהו יכול להשתבש, בואו נבין לעומק מה יכול להשתבש ובאיזה שלב:

 

1)בלוטת התריס  לא מייצרת מספיק T4 , במצב כזה כפי שהסברתי קודם, רמת הTSH  עולה.

מה הגבול העליון של הTSH  בבדיקות דם שמצביע על בעיה?

ובכן, על פי קופות החולים, הגבול העליון הוא בערך 4.5 (משתנה מעט בין קופה לקופה) .

אולם הערך הזה אינו נכון! למעשה אם  רמת הTSH  שלכם גבוהה מ2, זה מראה על תחילתה של בעיה. 

הרבה נשים לא מאובחנות בבעיה של תת פעילות

כיוון שעל פי טווחי קופת החולים הTSH  שלהן בתוך הטווח,

אולם בפועל כבר יש תת פעילות של הבלוטה.

מצד שני, כפי שכבר ציינתי. גם אם הTSH תקין, זה לא אומר שהכל תקין,

יש עוד תחנות בדרך שהתהליך יכול להשתבש, בואו נמשיך ונראה איפה.

 

2) כאמור, הבנו שמה שחשוב בשורה התחתונה זה כמות ה T3  בדם ולא כמות ה T4  

לכן יכול להיות מצב שהבלוטה מייצרת מספיק T4  ואז הTSH והT4 תקינים , אולם הגוף לא ממיר כמו שצריך את הT4 לT3 .

כאשר אנו "מקלפים את התפוז" הקילוף יכול להשתבש.

נניח שקילפנו את התפוז, אך במקום לקבל תפוז מקולף בצורה יפה, קיבלנו תפוז מעוך ונוטף מיץ שאף אחד לא מוכן לאכול.

האנלוגיה לבלוטת התריס היא שבמקום להפוך את ה T4  ל T3  באופן תקין,

קיבלנו מוטציה של T3 , שנקראת בשפה מקצועית "Revers T3" או "T3 הפוך".

הבעיה היא שהמוטציה הזו לא רק שלא עושה את הפעולות שהT3 עושה,

אלא היא גם נכנסת לתאים ומונעת מהT3  התקין להכנס בעצמו לתאים ולעשות את עבודתו.

הT3  התקין, נקרא גם "Free T3" או T3  חופשי.

במצב הזה, למרות שחלק מהבדיקות תקינות, אנו נסבול מתסמינים האופייניים לתת פעילות.

 

3) בעיה נוספת קורית גם כן ביצירת T4 בבלוטה. באופן רגיל, יצירת T4 בבלוטה נעשית בעזרת אנזים שנקרא TPO. התהליך הזה גורם ליצירת פסולת חמצונית ורדיקלים חופשיים בבלוטה, בדיוק כמו שקילוף התפוז גורם ללכלוך ולשאריות של קליפות.

כדי להתגבר על כך, הגוף צריך "חומרי ניקוי" ונוגדי חמצון שינקו את הפסולת שנוצרה ושינטרלו את הרדיקלים החופשיים. אולם אם אנחנו לא אוכלות נכון וסובלות מחוסרים בויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון שמשתתפים בניקיון , הגוף עלול להתנגד להמרה הזו כיוון שהוא לא אוהב את "הבלאגן" שנוצר בעקבותיה.

הדרך של הגוף להילחם בהמרה היא ליצור נוגדנים לאנזים הTPO, מה שגורם לתת פעילות על רקע אוטואימוני. בשפה מקצועית זה נקרא "השימוטו".

החומר העיקרי ש"משתתף בניקיון" בעת יצירת T4 הוא סלניום, שמשמש חומר מוצא לנוגד חמצון עוצמתי בשם גלוטתיון. לכן, במצב של השימוטו מומלץ לקחת סלניום כדי לנסות ולהוריד את רמת הנוגדנים בגוף. מחקרים מראים שנטילת סלניום לבדה מורידה את רמת הנוגדנים ב40% מהמקרים.

סיבה נוספת להשימוטו היא אכילה של מאכלים שלגוף יש סבילות נמוכה אליהם, ובראשם גלוטן, לכן הימנעות מגלוטן היא הצעד הראשון שיש לעשות כאשר רוצים לרפא השימוטו. (בהמשך ארחיב על עוד מאכלים שמהם כדאי להמנע)

 

אם כן, ראינו שבמקרים מסוימים גם אם הTSH תקין ואפילו אם הT4  תקין זה לא מבטיח שיש מספיק   T3 שנכנס לתאים ועושה את העבודה.

לכן נשים רבות סובלות מתסמינים של בלוטת התריס למרות שהבדיקות נראות לכאורה תקינות.

על ידי בדיקות מקיפות יותר אפשר לעלות על הבעיה.

אולם, בקופות החולים לא רק שלא ששים לתת לנו את כל הבדיקות,

אלא שחלק מהבדיקות כלל אינן בסל.

קופות החולים בודקות TSH  ו T4. אם הערכים תקינים בדרך כלל הרופא לא יסכים לבדוק דברים נוספים.

אם תלחצו או תבקשו יפה מאוד, אפשר לבדוק גם T3 כללי, או T3 חופשי

(לא את שניהם, כל קופה בחרה לה אחד מהם ואותו הכניסה לסל).

לעומת זאת Reverse T3 לא נמצא בסל של אף אחת מהקופות.   

אם תשכנעו את הרופא שאולי יש לכם דלקת בבלוטה או רקע אוטואימוני הוא ייתן לכם גם לבדוק נוגדנים לבלוטה משני סוגים,

האחד נקרא Anti TG, והשני נקרא Anti TPO.

חשוב לי לציין, שרמת הT3  התקינה היא בשליש העליון של הסקאלה של קופות החולים,

כלומר אם הT3  שלכם בחלק התחתון, אבל בתוך הטווח, הרופא אולי יגיד שזה תקין, למרות שזה לא,

בדיוק כמו עם הTSH  שאמרנו שמעל 2 יש בעיה למרות שהקצה העליון של הטווח בקופות החולים הוא בערך 4.5.

 

אחרי שהבנו מה יכול להשתבש, ואילו בדיקות עלינו לבדוק כדי לאבחן את הבעיה,

בואו נראה מה קורה לאישה שמגיעה לרופא המשפחה ומתלוננת על סמפטומים שמתאימים לתפקוד לקוי של הבלוטה.

רופא המשפחה הממושמע להנחיות שקיבל, יתן למטופלת בדיקות של TSH ו T4

כעת, אם הTSH  יהיה גבוה, מחוץ לסקאלה, או שה T4 יהיה נמוך, או שניהם ביחד.

הרופא ימליץ למטופלת לקחת תרופה לתת פעילות של הבלוטה.

התרופות בארץ הן אלטרוקסין, יוטירוקס או סינטרואיד.

תרופות אילו הן למעשה הורמון T4  סינטטי.

כלומר, דפוס מהחשבה של המערכת הרפואית היא שאם הבלוטה שלנו "עצלנית" ולא מייצרת מספיק T4 ,

ניתן לגוף  T4 סינטטי מבחוץ, וככה גם יהיה מספיק T4 לגוף,

וגם בלוטת יותרת המוח תראה שיש בגוף יותר T4 ולכן היא תייצר פחות TSH.

לכאורה פתרון מצויין, אולם יש לו שתי בעיות קשות.

 

הראשונה, כיוון שהגוף מתוכנן לעבוד בחסכנות, 

תוך ניצול מקסימלי של המשאבים העומדים לרשותו,

ברגע שהבלוטה שלנו תרגיש שמישהו אחר עושה בשבילה את העבודה,

היא תפסיק להתאמץ, ועם הזמן תתנוון.

לכן, לפני שהתחלתן לקחת תרופה, אפשר להחזיר את המצב לקדמותו,

אולם ברגע שהתחלתן עם התרופה, הבלוטה הולכת ומתנוונת.

ככל שתיקחו את התרופה יותר זמן, כך יהיה קשה יותר להחזיר את הבלוטה לתפקוד תקין.

 

השניה, כיוון שההורמון בתרופה הוא סינתטי,

הגוף נוטה "לפקשש" בהמרה לT3  באחוזים גבוהים יותר מאשר המרה רגילה .

כלומר יותר תפוזים לא יתקלפו טוב ויהפכו למעוכים ונוטפי מיץ,

או במילים אחרות, אחוז הT3 ההפוך יגדל.

במקרה הזה אמנם ערכי הTSH  וה T4  יראו תקינים, אבל לא יהיה מספיק T3  חופשי כדי למלא את צרכי הגוף, והסמפטומים לא יעלמו.

על אחת כמה וכמה  נשים שמראש הבעיה שלהן היתה המרה  גרועה מT3  ל T4.

מתן T4  סינטטי לא פותר את בעית ההמרה,

להיפך , הוא רק מחריף אותה ולכן גם נשים אילו עדיין יסבלו מתסמינים למרות שהמדדים שלהן יראו תקינים.

בנוסף, במקרה שיש לנו בגוף נוגדנים לבלוטה,

הרי שגידול בT4 שמשמעותו יותר הורמונים שצריכים לעבור את תהליך ההמרה.

כיוון שהגוף מתנגד להמרה, הוא ייצר נוגדנים בכמות רבה יותר, וכך החרפנו את הבעיה.

ואכן, נשים רבות לא מרגישות שיפור בסמפטומים שלהן למרות נטילת הכדורים.

לאחר איזון ערכי הדם באמצעות הכדורים,

הן באות לרופא ומתלוננות על תסמינים כגון חולשה, דיכאון, כאבי שרירים וכדומה.

הרופא מצדו שולח אותן לבדיקות דם נוספות, אולם הבדיקות חוזרות תקינות.

לאור זאת הרופא טוען שאין מה לעשות.

הבדיקות תקינות ולכן אין בעיה רפואית.

בשלב הבא הרופא מסביר לאותן נשים ש"הכל בראש שלהן" 

ומציע להן לקחת "כדור פסיכיאטרי קטן ולא מזיק"  שישפר את הרגשתן.

חלק מהנשים אכן לוקחות את הכדור, שאולי גורם להן למצב רוח טוב יותר,

אך מצד שני גורם לתופעות לוואי אחרות.

מכאן הדרך קצרה לחיים בתסכול, ולאבחנות קליניות שהרופאים נותנים כאשר אין להם מושג מה הבעיה, כדוגמת פיברומיאלגיה.

לכן, אם אתן סובלות מתסמינים של דיכאון, פיברומיאלגיה, כולסטרול גבוה שלא יורד, תסמונת קדם וסתית, בריחת סידן,  או ברזל נמוך שלא עולה גם עם תוסף,

יתכן מאוד שהמקור לכל הבעיות הללו היא הבלוטה שלכן, למרות שלכאורה הבדיקות תקינות.

 

עייפות בלוטת האדרנל כגורם לבעיה בבלוטת התריס

באחוז לא מבוטל של המקרים מנגנון יצירת הורמוני התריס תקין, אולם עדיין יש תת פעילות כיוון שבלוטות האדרנל(יותרת הכליה) לא מתפקדות כראוי. לכן, לפני שניגשים לטפל בבלוטת התריס, צריך לוודא שבלוטות האדרנל עובדות כראוי. בלוטות האדרנל נמצאות מעל הכליות, ולכן קוראים להם גם בלוטות יותרת הכליה. הן אחראיות על הפרשה של מספר הורמונים שאחד מהם הוא ההורמון קורטיזול. הקורטיזול אחראי בין היתר על איזון הסטרס בגוף ולכן הוא מופרש בשעת לחץ. בעולם המערבי רווי המתח הנפשי, הבלוטות הללו עובדות שעות נוספות ולכן עם הזמן הן נשחקות ומתעייפות. כאשר זה קורה, הבלוטות פועלות להוריד את רמת חילוף החומרים בגוף, כיוון שזה מקל  עליהן לתפקד. הן מאותתות לבלוטת התריס להפחית את רמת חילוף החומרים בגוף וזו בתגובה מפחיתה את כמות הT4 והT3 שהיא מייצרת. בנוסף, אחוזי ההמרה מT4  לreverse T3  עולים כאסטרטגיה נוספת להוריד את רמת ה3T התקין.

במקרה כזה, טיפול בבלוטת התריס על ידי מתן  הורמון T4 סינטטי רק מחמיר את הבעיה, כיוון שמטרת ההורמון היא לגרום לעליה בקצב חילוף החומרים ותפוקת האנרגיה של הגוף ואילו בלוטת האדרנל המותשת שואפת להוריד את קצב חילוף החומרים כדי שהיא תוכל לנוח. למעשה יש כאן ניגוד אינטרסים בין התרופה ובין בלוטות האדרנל. הפתרון המתבקש הוא קודם כל לשקם את בלוטות האדרנל לפני שמתחילים בטיפול תרופתי.

איך נדע אם בלוטות האדרנל שלנו מותשות? אנו נחווה סימפטומים של קושי לקום בבוקר, משיכה למשקאות מעוררים ולמאכלים מלוחים, לחץ דם נמוך, עייפות אחרי אימון גופני (בניגוד לרוב האנשים שמרגישים ב"היי" אחרי אימון ), וצורך לאכול מיד כשרעבים שמלווה בשיפור ניכר באנרגיה אחרי אכילת מזונות מתוקים.

כדי לשקם את הבלוטות הללו הפעולות העיקריות שעלינו לנקוט הן הימנעות ממתח ככל שניתן, עם שילוב של נשימות עמוקות או מדיטציות במהלך היום, הימנעות מוחלטת מקפאין על כל צורותיו, שינה בשעה מוקדמת בערב עם מתן 8 שעות שינה לגוף וניסיון לקום ביקיצה טבעית, ועשיית פעילות גופנית לא עצימה אלא מתונה ביותר.

כעת, לאחר שטיפלנו בבעיית בלוטת האדרנל, בואו נחזור לעניין שלשמו התכנסנו, והוא שיפור פעילות בלוטת התריס.

 

אז מה עושים?

איך לשפר את תפקוד הבלוטה שלנו?

כפי שכבר הבנתן, השלב הראשון הוא לעשות בדיקות דם מקיפות, על מנת להבין מה מקור הבעיה.

צריך לנתח כל מקרה לגופו ועל פי זה לתת המלצות פרטניות.

אולם למרות זאת, יש כמה פעולות שכדאי לנקוט בכל מקרה

ראשית. הפיכת הT4 ל T3  בגוף קורית בעיקר בכבד, אך  גם במעיים.

לכן השלב בראשון הוא לוודא שתפקוד הכבד שלנו תקין, ושאין לנו כבד שומני.

בנוסף, אם יש לנו בעיות מעיים, כגון מעי רגיז או דלקות,

תהליך ההמרה במעיים עלול להיפגע ולכן צריך לטפל גם בבעיות הללו.

בשורה התחתונה, כבד ומעיים תקינים הם תוצאה של אכילה נכונה ואורח חיים בריא.

כלומר, אם נעבור לאכילה בריאה, רוב הסיכויים שהמצב ישתפר גם בלא שננקוט פעולות ייעודיות לשיפור מצב הבלוטה.

עד היום טיפלתי במאות אנשים שהשינוי התזונתי גרם להם להרגיש טוב יותר ולהיות אנרגטים ונמרצים יותר.

מן הסתם אחת הסיבות לכך היא שתפקוד הבלוטה שלהם השתפר.

בנוסף, כדי לשפר את מאזן החיידקים במעי שלנו, מומלץ לצרוך מאכלים פרוביוטיים. כבר כתבתי על כך במאמר הזה

 

כאשר יש בעיה בתפקוד הבלוטה, יש כמה מאכלים שיש להמנע מהם לחלוטין.

אני מתכוון לגלוטן, סויה, קפה ומוצרי חלב.

גלוטן יכול להעלות את רמת הדלקתיות בגוף, ולכן להחמיר את הבעיה,

במיוחד אצל אילו שיש להם השימוטו(רמת נוגדנים גבוהה לבלוטה).

הקפה מתיש את בלוטת האדרנל שלנו, שפעילותה קשורה בקשר הדוק עם בלוטת התריס.

אם בלוטת האדרנל מותשת, גם בלוטת התריס לא תתפקד כראוי.

מוצרי חלב בדומה לגלוטן מעלים את רמת הדלקת בגוף.

אני מציע להימנע מהם באופן גורף, גם אם אין בעיה בבלוטה. הם אינם מאימים לבני אדם.

גם סויה עשויה לגרום לשיבושים בבלוטה ולכן אני ממליץ לא לצרוך ממנה אם יש בעיה.

 

חשיבות היוד לתפקוד תקין של הבלוטה

הסיבה לכך  שההורמונים של הבלוטה נקראים T3 ו T4  היא כיוון שהם מכילים 3 או 4 אטומי יוד, בהתאמה.

ללא אספקה טובה של יוד בתזונה לא יהיו לגוף מספיק חומרי גלם ליצר את ההורמונים

ולכן פעילות הבלוטה תשתבש. 

יוד הוא אחד המינרלים החשובים ביותר לגופינו, ועל פי מחקרים שונים מעל ל95% מהאוכלוסיה סובלים מחוסר ביוד.

 

אם אתם סובלים מבעיות בבלוטה ועדיין לא קראתם את המאמר שלי על היוד, אתם חייבים לקרוא אותו. הנה הקישור

 

אחד המקורות הטובים ליוד במזון הוא אצות. הכמות היומית המומלצת של יוד על ידי אירגון הבריאות העולמי היא 150 מיקרוגרם, אולם לדעת רבים זו כמות זעומה שאינה מספקת. היפנים, שאוכלים הרבה מאכלי ים, צורכים בממוצע כ8 מיליגרם יוד ביום ושיעור היפנים הסובלים מתת פעילות בלוטת התריס נמוך באופן משמעותי ביחס לשאר העולם המערבי.

אולם מעבר לאכילת כמות מספקת של יוד, אנו צריכים לוודא שאנחנו לא פוגעים בספיגת היוד שכבר נמצא בגופינו.

איך נודא זאת, ממה צריך להמנע?

ירקות ממשפחת המצליבים, כגון כרוב, כרובית, ברוקולי, קייל, חרדל וכרוב ניצנים,  מכילים חומרים שמתחרים עם היוד על הספיגה ולכן אכילתם פוגעת בתפקוד הבלוטה.

מאידך, כאשר אנו מבשלים אותם רמת החומרים הללו יורדת.

אינני ממליץ להפסיק לצרוך ירקות ממשפחת המצליבים כיוון שהם בריאים מאוד,

אולם כדאי לא לצרוך מהם בהגזמה ולצרוך אותם מבושלים.

 

מעבר לכך, יש עוד שלושה חומרים עיקריים שמונעים ספיגה של יוד בגוף והם כלור, ברום ופלואור.

הכלור נמצא בעיקר במים שלנו ובבריכות שחיה.

לצערי, שחיה בבריכה אינה מומלצת בגלל החשיפה לכלור.

הכלור חודר לגוף דרך נקבוביות העור.

נשים עם תת פעילות צריכות להמנע משחיה בבריכות עם כלור.

 

הברום הוא חומר רעיל  לגופינו שנמצא בעיקר במשפרי אפיה וגם בחומרים עכבי בעירה. לכן, אם אתם קונים מאפים עם משפרי אפיה, או ישנים על מזרן שיש בו חומרים בעכבי בעירה, סביר להניח שאתם נחשפים לברום.

 

הפלואור נמצא גם הוא במים שלנו ברוב המקומות. כיוון שבישראל מפלירים את מי השתיה.

כאשר יעל גרמן היתה שרת הבריאות היא ביטלה את התקנה הזו,

אולם ליצמן החזיר אותה לקדמותה.(נכון לכתיבת שורות אילו הנושא נמצא בדיון בבג"ץ).

פלואור הוא אחד החומרים המזיקים לגופינו.

מעבר לכך שהוא מעכב ספיגת יוד, ולכן גורם לשיבוש פעילות הבלוטה,

הוא גם גורם נזק לבלוטת האיצטרובל ועלול לגרום לירידה במנת המשכל.

ה"תועלת במניעת עששת" לכאורה בהפלרת המים אינה שווה את הנזק האדיר שהיא גורמת לבריאותנו.

 

לצערי, בניגוד לכלור, שגם מתנדף מהמים עם הזמן, וגם מסונן על ידי כל מסנן מים פשוט,

הפלואור אינו קל לסינון.

מסנני המים וברי המים הנפוצים אינם מסננים אותו.

המסננים היחידים שיעזרו כאן הם "אוסמוזה הפוכה" או מזקק מים.

אני מציע לכם להתקשר בהקדם למוקד העירוני במקום מגוריכם או לחברת המים ולברר האם מפלירים את המים שאתם שותים.

במידה וכן, אל תשתו מהם בשום אופן, אלא התקינו מסנן שמסנן גם פלואור.

במים מינרלים אין הוספה של פלואור, אולם הבעיה בהם היא בקבוקי הפלסטיק שמפרישים חומרים רעילים למים.

כצעד נוסף להמנעות מפלואור, אל תשתמשו במשחת שיניים שמכילה פלואוריד.

בחנויות הטבע תוכלו למצוא משחות שיניים טבעיות ללא פלואוריד.

 

בלוטת התריס שלנו (וגם בלוטות האדרנל) מושפעת גם ממתחים וסטרס.

במיוחד בצורת החיים המודרנית, כאשר אנו חיים בלחץ מתמיד,

חשוב לעשות הפסקות במהלך היום להירגע. לקחת כמה נשימות עמוקות, לעשות מדיטציה קצרה או לתרגל יוגה.

הדבר יעזור לבלוטה שלנו ויפחית ממנה עומס.

גם פעילות גופנית תעזור לגוף להגיע לאיזון , ובפרט לאיזון של הבלוטה.

יש נשים שסובלות מתשישות כה חזקה שאין להן מספיק אנרגיות לעשות פעילות.

במצב כזה עדיף לנקוט בצעדים האחרים שהצעתי כאן ולחכות עם הפעילות לזמן שההרגשה תשתפר.

 

כפי שהזכרתי קודם, תהליך ההמרה מT4 ל T3  מצריך שימוש בויטמינים ומינרלים כגון  B12, ויטמין D, אבץ, סלניום ויוד.

אינני ממליץ לאף אחת מהקוראות ליטול תוספי תזונה על דעת עצמה, חוץ מ2 יוצאים מהכלל.

הראשון הוא ויטמין B12, אם רמת הויטמין בדם היא מתחת ל350 אני ממליץ לקחת תוסף על מנת להעלות את הרמה.

השני הוא ויטמין D. ויטמין  D מגיע לגוף שלנו מחשיפה לשמש.

אורח החיים המערבי גורם לכך שאנחנו כל היום בתוך מבנים סגורים ולא נחשפים מספיק לשמש. לכן אם הרמה של הויטמין בבדיקות נמוכה נסו להיחשף לשמש.

אם אין באפשרותכם לעשות זאת, קחו תוסף שיעלה את רמת הויטמין בגוף.  

התייעצו עם הרופא שלכם לגבי מינונים

 

מצבים מיוחדים

 

1)יתר פעילות של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם)

עד עכשיו דנתי במקרה הנפוץ והשכיח יותר של תת פעילות של בלוטת התריס וכעת ברצוני לדון בכמה משפטים במקרה הפחות נפוץ של יתר פעילות של הבלוטה.

על פי הרפואה הקונבנציונאלית, יתר פעילות של הבלוטה, ובמיוחד יתר פעילות שאינו ניתן לשליטה על ידי תרופות הוא מצב מסוכן לגוף(ובצדק). יתר פעילות של הבלוטה מתבטא ברמות T3  גבוהות מעל הטווח התקין. מצב זה עלול לגרום לדפיקות לב מואצות, היפראקטיביות, חילוף חומרים מוגבר וצורך מועט בשעות שינה. למעשה הגוף עובד ב200% בגלל שיבוש בפעילות הבלוטה אולם לאורך זמן מצב זה מתיש את הגוף והוא מסוכן ביותר. ברוב המקרים יתר פעילות משתנה עם השנים והופך לתת פעילות. בדומה למצב של תת פעילות, לרפואה הקונבנציונאלית יש פתרון יחיד לבעיה, כדור שנקרא מרקפטיזול שתפקידו לדכא את פעילות הבלוטה ולהחזיר את ייצור הT3  לרמה תקינה. כיוון שיתר פעילות הוא מצב מסוכן, אם טיפול התרופתי אינו מצליח לאזן את הבלוטה, הרופאים ממליצים על "השמדת" הבלוטה על ידי ניתוח להסרתה, או על ידי הזרקת יוד רדיואקטיבי שיהרוג את הבלוטה. הוצאת הבלוטה מתפקוד על ידי אחת השיטות, הופכת את החולה לסובל מתת פעילות או ליתר דיוק מאפס פעילות והוא הופך באופן מידי לתלוי בכדורים של תת פעילות עד סוף ימיו.

מה גורם ליתר פעילות? על פי הסברה המקובלת (לא ברפואה הקונבנציונאלית כמובן),  הגורם ליתר פעילות הוא מחסור חמור ביוד וכבר אסביר את ההיגיון בכך. לכאורה אם אמרנו שאחת הסיבות האפשריות לתת פעילות היא חוסר יוד, הרי על פי ההיגיון יתר פעילות נובעת מעודף יוד. תיאורטית, מצב זה גם יכול לקרות, והוא נפוץ אצל אנשים שלוקחים את תרופה בשם  פרוקור(אמיודרון) שמשמשת לטיפול בפרפור פרוזדורים, כיוון שהיא מכילה כמות אדירה של יוד. אולם יתר פעילות יכולה להיגרם גם מחוסר יוד חמור. מדוע?

הסברנו קודם שT4   מכיל 4 אטומי יוד, וT3  מכיל 3 אטומי יוד. הבלוטה מייצרת T4   שאח"כ נהפך לT3 . כלומר בזמן ההמרה אטום אחד של יוד "מתבזבז". כאשר יש מחסור חמור ביוד, הבלוטה מנסה לחסוך ביוד כמה שיותר ואחת השיטות לכך היא ליצור T3  באופן ישיר ללא יצירת T4 כשלב ביניים. השיטה הזו חוסכת אטום אחד של יוד בכל יצירה של T3 אולם גורמת לגוף ליצר את ההורמון הפעיל ישירות, ללא בקרה של הגוף על ההמרה מהורמון לא פעיל להורמון פעיל. התוצאה הסופית היא שיש רמה גבוהה של הורמון פעיל (T3)בדם שגורמת ליתר פעילות.

לאחר שהבנו את הסיבה העיקרית ליתר פעילות , אפשר להבין שצריכה מוגברת של יוד שתיתן לבלוטה מספיק חומרי גלם תחזיר את צורת העבודה של הבלוטה לשיטת העבודה המקורית שבה הבלוטה תייצר T4  ולא T3 ועל ידי כך תרד רמת הT3  בדם ובעיית פעילות היתר תיפתר. זאת גם הסיבה שיתר פעילות בדרך כלל לא נמשכת הרבה זמן כיוון שבשלב מסוים, הבלוטה חוזרת לשיטת הפעילות המקורית שלה, ויתר הפעילות פוסק. לצערי הרופאים לא מבינים את המנגנון הזה ונותנים תרופה שתדכא את הבלוטה, במקום לתת למטופל יוד, ובמקרים מסוימים אף הורגים את הבלוטה ומאלצים את המטופל לחיות ללא בלוטת תריס ולהסתמך על כדורים עד סוף ימיו.

 

2)כריתה או "השמדה" של הבלוטה

בהמשך ישיר למקרה הקודם. ברצוני להתייחס לאילו שאין להם בלוטה כלל, או שהבלוטה שלהם לא מתפקדת. כפי שראינו בסעיף הקודם, הדבר יכול לנבוע מיתר פעילות שיצאה מכלל שליטה, או גם מכריתה של הבלוטה עקב גידול . לכאורה כאן אין יותר מידי מה לעשות כיוון שהבלוטה איננה או שהיא אינה מתפקדת ולכן טיפול תרופתי הוא מחויב המציאות. אולם גם במקרה הזה צריך לדאוג לכך שההמרה מT4  לT3  תקרה כמו שצריך, תוך שימת דגש על כל מה שדיברנו עליו קודם. מעבר לכך, בתת פעילות רגילה כאשר הבלוטה קיימת, חלק מהT4  מגיע מהתרופה וחלק מיוצר בבלוטה. אולם כאשר אין בלוטה, כל הT4 חייב להגיע מהתרופה. הסברנו קודם שההמרה של התרופה לT3  אינה אופטימלית ויוצרת אחוז גבוה יותר של reverse T3, לכן במקרה שלנו שלמטופל אין בלוטה, ההמרה לT3 תהיה עוד פחות טובה ולמטופל יש סיכוי גבוה יותר לסבול מכל הסימפטומים שהזכרנו לעיל למרות שהוא מטופל תרופתית.

הפתרון הנכון למקרה כזה הוא לקחת תרופה שנקראת ציטומל ,שמכילה לא רק T4, אלא גם T3 וכך להבטיח לגוף כמות מסוימת של T3 גם אם ההמרה מתבצעת באחוזים נמוכים.. אם אתן תוהות מדוע לא שמעתן על הפתרון הזה עד עכשיו למרות שלכאורה הוא מתבקש, התשובה היא שבארץ המדיניות היא לא להשתמש בתרופות כאילו. הסיבה לכך היא שמתן T3 כרוך בסיכון ליתר פעילות, (בדיוק כמו במקרה של יתר פעילות שבו הגוף מייצר T3 באופן ישיר) ולכן הרופאים נמנעים מלתת את התרופה הזו . כיוון שכך, התרופה גם לא נמצאת על המדפים ולכן לא מספיק לקבל מרשם אלא צריך לייבא את התרופה דרך בית מרקחת שמתמחה בכך.  אז האם כדאי לכן לבקש ציטומל מהרופא שלכן? לדעתי זה תלוי מה מצבכן כרגע. אם התרופה הרגילה, שמכילה T4  בלבד עושה לכן טוב ואתן מרגישות איתה טוב, אני ממליץ להישאר במתכונת הנוכחית. אולם אם למרות התרופה חלק מהסימפטומים עדיין קיימים ואיכות החיים שלכן נמוכה, בהחלט שווה לשקול שימוש בציטומל. אני מדגיש שההמלצה הזו תקפה למטופלות ללא בלוטה או עם בלוטה "מושמדת". אם הבלוטה עדיין קיימת, אני ממליץ בחום ליישם את כל ההמלצות שנתתי במאמר וכן ללכת לייעוץ אצל איש מקצוע כדי לשפר את תפקוד הבלוטה, ולא לחפש קיצורי דרך שעלולים להיות מסוכנים.

 

לסיכום:

ניסיתי להסביר לכן הקוראות מהן הסימנים של תת פעילות בלוטת התריס,

לתת לכן  הבנה בסיסית של מנגנון יצור ההורמונים על מנת  שתוכלו לבקש מהרופא את הבדיקות הנכונות

ואף להסביר לו למה הן נחוצות. וכמובן לתת לכן כלים כדי לשפר את מצבכן ולהרגיש טוב יותר.

 

אני תקווה שמאמר זה יהיה לכן לעזר וייתן לכם את הכלים לאיכות חיים טובה יותר.

לסיום אני רוצה לסייג שמעבר להמלצות הכלליות שנתתי, שנכונות בכל מקרה,

אין לראות במאמר זה משום ייעוץ רפואי

וכל מקרה צריך להיבדק לגופו על פי הנתונים הרלוונטים.

 

לייעוץ אישי על פי בדיקות הדם, ההסטוריה הרפואית והתזונה שלכם כיום ובעבר, אני מזמין אתכן לפגישת ייעוץ אצלי בקליניקה, ואתאים לכם את התכנית המדוייקת להחלמה מבעיות בבלוטת התריס ומבעיות נוספות אם יש.

 

לחצו כאן לפרטים נוספים על פגישת ייעוץ אצלי בקליניקה

 

בהצלחה!

Please reload